החלטה בתיק סע"ש 27377-07-13

1.         לפני בקשת צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (המבקשת, להלן: "הנתבעת") כי בית הדין יחייב את מר בנימין ששון (המשיב, להלן: "התובע") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת היה ותביעת התובע תדחה.

2.         להלן עיקר טענות הנתבעת בבקשתה:

(א)       התביעה בהליך זה הוגשה בפעם השנייה, בתביעה לסעד כספי בשווי 620,000 ש"ח. עילת התביעה נסובה על הליך פיטורים אשר הושלם בשנת 2008. תביעתו הקודמת של התובע (עב 2363/08) נמחקה מחמת חוסר מעש, ואף נדחו בקשותיו למתן צו מניעה זמני. ההליכים שהגיש לבית הדין הארצי נדחו אף הם (בר"ע 367/09, ע"ע 52704-12-11).

(ב)       עד היום לא מילא התובע אחר החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הארצי, ולא שילם לנתבעת את ההוצאות שנפסקו לחובתו. אף מכתבי הדרישה של הנתבעת לא זכו לכל תגובה מטעם התובע.

(ג)        מדובר בתביעת סרק, המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענת הנתבעת, סיכוי התביעה קלושים.

3.         התובע טוען בתגובתו, כי תביעתו מוצדקת לחלוטין, והא עומד על מיצוי זכויותיו שנפגעו, לאחר 37 שנות עבודה בנתבעת. נטען עוד, כי המחאה על סך 9,037 ש"ח בגין ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעת, שולמו לה זה עתה.

דיון והכרעה:

4.         כידוע, שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל אדם. כבר נפסק כי זכות הגישה לערכאות הינה "זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש רואים בה זכות חוקתית על-חוקית". באופן דומה נפסק, כי "זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא". עם זאת, זכות הגישה לערכאות, ככל זכות, אינה מוחלטת ויש לאזנה מול זכויות אחרות. יש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. מנגד גם אינטרס הנתבע צריך להיות מאוזן ולכן אין מחייבים בעל דין בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו. לצורך עריכת איזון זה הותקנו בתקנות סדר הדין האזרחי הוראות בדבר הפקדת ערובה.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, כמו גם בכתב הטענות ובכתבי בי-הדין בהליך הקודם, שוכנעתי כי בנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, דין הבקשה להפקדת ערובה להתקבל.

6.         במקרה דנן התרשמותי היא שסיכויי התביעה הינם קלושים. הליך זה הינו סבב שני שהתובע מנהל כנגד הנתבעת, כאשר הבקשה לסעד זמני שהגיש התובע, באותן עילות, נדחתה על ידי בית הדין, והתביעה העיקרית נמחקה מחוסר מעש. במסגרת ההחלטה בסעד הזמני, נפסקו לחובתו של התובע 8,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בתוספת מע"מ. לתובע טענות כנגד פסיקת הוצאות זו, שכאן אין המקום לבררן. בנוסף, נפסקו לחובתו הוצאות בהחלטת בית הדין הארצי מיום 18/12/12. לא יכול להיות ספק, כי הוצאות אלה שולמו, ככל שאכן שולמו, באיחור ניכר, שכן חרף פניות הנתבעת לתובע, רק סמוך להגשת התגובה, שולמו ההוצאות.

משכך, בשלב מקדמי זה, ומבלי לקבוע מסמרות, ומשנראה כי לנתבעת טענות הגנה טובות, אני סבורה שאיזון ראוי ייעשה אם תוטל ערובה, אולם בסכום נמוך מסכום ריאלי, שעשוי להיפסק לטובת הנתבעת, אך וככל שתביעת התובע תידחה.

7.         אני סבורה כי אף אם התביעה אינה מופרכת על פניה, הרי שלאור התנהגות התובע בעבר, התנהגות המשקפת זלזול בהחלטות בית הדין ובהליך השיפוטי, ולאור הנתונים שהוצגו בפני בית הדין, לרבות אי תשלום ההוצאות שהושתו על התובע - יהיה זה רק נכון לחייבו בהפקדת ערובה.

8.         לפיכך, אני קובעת כי כתנאי להמשך ההליכים בתובענה, יפקיד התובע בקופת בית הדין סך 7,000 ש"ח לשם הבטחת הוצאות הנתבעת, היה והתביעה תידחה.

9.         הערובה תופקד על ידי התובע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תסולק התביעה על הסף.

10.       עיון ביום 17/11/13.

לצדדים מוקנית תוך 7 ימים מעת שתומצא להם החלטה זו, זכות לערער על החלטה זו בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

מזכירות בית הדין תעקוב אחר הפקדת הערובה.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, ( 15 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: